תביעות קטנות – מה דינה של בקשת הבהרה לפסק דין?

בנסיבות בהן פסק דין של בית משפט תביעות קטנות אינו בהיר דיו לאחד מבעלי הדין, מהי הדרך הראויה להגשת בקשת הבהרה, שכן, המדובר בפסק דין סופי שאין לשוב ולהעסיק את השופט בעניינו. 

במאמר זה מפורטות הדרכים הדיוניות הראויות להגשת בקשת הבהרה, בשים לב לעמדת בית המשפט העליון בסוגיה.

תביעות קטנות – כללי

תביעות קטנות מהוות מסגרת דיונית ייחודית בעולם המשפט, אשר מטרתן לאפשר לאזרח ניהול משפט מהיר ויעיל, שאינו כרוך במשאבים כספיים משמעותיים, ומן הצד השני, למנוע את הצפתם של בתי המשפט, העמוסים ממילא, בתביעות שסכומן נמוך יחסית.

יחד עם זאת, ישנן מגבלות לתובעים המבקשים להגיש תביעות קטנות, הבאים לידי ביטוי, בקיצור המועדים, ובהליך הערעור, שהנו ברשות בלבד (בשונה מיתר הערכאות המשפטיות, בהן ערעור בגלגול ראשון יהא לעולם בזכות).

בקשת הבהרה על פסק דין

לעיתים פסק דינו של בית המשפט תביעות קטנות אינו בהיר דיו לאחד מבעלי הדין ויש צורך לפרש את הוראותיו. מהי, אם כן, הדרך הדיונית הראויה במצב דברים זה? שכן, עסקינן בפסק דין סופי שאין לשוב ולהעסיק את השופט בעניינו, על פי עקרון "גמר המלאכה".

בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, קבע בעניין זה, כי "אין בית המשפט קונה סמכות לדון במחלוקת בין צדדים, שלגביה סיים את מלאכתו וניתנה הכרעתו בה, אלא כדי לתקן טעות שנפלה בדבריו או מכוח בקשת הבהרה לראש ההוצאה לפועל. הפתח שהותיר החוק לצדדים לבקש דיון מחודש בהכרעה שיפוטית, מצומצם מכוח עקרון "גמר המלאכה".

גם בהיעדר אפשרות למי מהצדדים לבקש הבהרה מכוח ס' 12 לחוק ההוצאה לפועל עדיין בידם הכוח לבקש פסק דין הצהרתי שיפרש את פסק הדין הטעון הבהרה" (רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל ואח' (פורסם בנבו. ניתן ביום 18.1.07).

למען הסר ספק יש להדגיש, כי הדרך הראויה לבקשת הבהרה, אינה פניית בעל הדין לבית המשפט שנתן את ההחלטה.

שכן, מרגע שניתן פסק דין בעניינו, סיים בית המשפט את מלאכתו בעניין, כאמור ב"עקרון "גמר המלאכה", אשר נועד להבטיח עקרונות של וודאות וביטחון משפטי, ולמנוע את הטרדת בעלי הדין לאחר סיום ההליכים, וכן נועד להבטיח את תקינותה של מערכת המשפט, ולמנוע עיסוק בהליכים שהכרעה בהם כבר ניתנה, בעוד מחלוקות רבות ממתינות בפתח להכרעה (ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין, פ"ד נז(5) 462).

הווה אומר, שבפני בעל דין, המבקש הבהרה על פסק דינו של בית המשפט תביעות קטנות, פתוחות שתי דרכים:

האחת, לפנות לר' ההוצאה לפועל בבקשת הבהרה לפסק הדין, והלה יפנה לבית המשפט שנתן את פסק הדין שיבהיר מהי כוונתו, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

והדרך השנייה, הנה לבקש פסק דין הצהרתי, בו בקש בעל הדין להבהיר את פסק הדין הטעון הבהרה. עם זאת, הדרך הדיונית הראויה יותר היא פנייה לר' ההוצאה לפועל בבקשת הבהרה.

ערעור על החלטת ההבהרה

לעניין סוגיית הערעור, מורה סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, כך:

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי ; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד".

כאשר מדובר בהחלטת הבהרה על פסק דין. רשאי בעל דין, לערער על החלטה זו, כשם שרשאי הוא לערער על פסק הדין עצמו. דהיינו, באמצעות בקשת רשות לבית המשפט המחוזי, כאמור בסעיף 64 לחוק בתי המשפט.

שכן, ההבהרה הניתנת לפסק הדין הנה חלק בלתי נפרד ממנו, ויש בכוחה אף לשנות את מהות ההחלטה בעניינם של בעלי הדין.

לכן, בשעה שרואה עצמו בעל דין מקופח בשל החלטת ההבהרה על פסק דינו של בית המשפט תביעות קטנות, פתוחה בפניו הדרך לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 550/01 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר נ' החברה לשיקום, פ"ד נה(3) 486).