תביעות קטנות וצרכנות

לרוב, צרכנות לקויה הינה הבסיס להגשת תביעות קטנות, ולתיקונן המהיר נועד בית משפט זה. 

אזרח שאיתרע מזלו ונחשף לעוולה צרכנית, יכול לפנות לבירור משפטי מהיר ויעיל בבית המשפט לתביעות קטנות, גם מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, על זאת ועוד במאמר זה.

תביעות קטנות צרכנות – כללי

דיני צרכנות הינם חלק מהמשפט האזרחי-מסחרי. לעיתים, במסגרת פעולות היום-יום שלנו , העמוסים בפעילות צרכנות שוטפת, אנו נתקלים בפגם במוצר, שירות גרוע, צרכנות לקויה וכיוצא באלה.

בנסיבות בהן הגוף האחראי על מתן השירות או המוצר הלקוי מסרב לתקן את העוול שנגרם לנו כצרכנים, ניתן לפנות לערכאות משפטיות, ובכללן לבית המשפט תביעות קטנות, שייתנו מענה לאזרח הניצב מול צרכנות לקויה שגרמה לו לעוולה.

עבור מקרים כאלה ועוד, מיועד המוסד של תביעות קטנות, אשר במסגרתו ניתן להגיש תביעה עד לסכום של 31,900 ₪ וכן ניתן לתבוע תיקון או החלפת מוצר, או אף את ביטול העסקה כולה, ובלבד ששווי העסקה או המוצר, נשוא התביעה, הינם עד לסכום של 30,000 ₪, המהווה את תקרת המקסימום להגשת תביעות קטנות.

תביעות קטנות משמשות כלי בידי הצרכן, המאפשר לו לתבוע את העוולה שנגרמה לו באמצעי פשוט, מהיר וזול.

תביעות קטנות על פי חוק האחריות למוצרים פגומים

חוק האחריות למוצרי פגומים נחקק בשנת 1980, וקובע תרופה למי שנפגע בנזק גוף ממוצר פגום, כן קובע חוק האחריות למוצרים פגומים את הדרך לקבל פיצוי, עבור נזק זה.

החוק קובע, כי אדם שנפגע בגופו, כתוצאה ממוצר פגום, יהא זכאי לקבל פיצוי בגין נזקו זה מיצרן המוצר, זאת גם מבלי להוכיח את רשלנותו של היצרן.

זאת להבדיל מתביעות נזקיות אחרות, בהן הוכחת הרשלנות הינה יסוד מיסודות העוולה, ובהיעדרה לא ייתכן פיצוי, גם בנסיבות בהן נזק הגוף ברור לכל.

כאמור, חוק האחריות למוצרים פגומים מחיל הסדר חוקי שנועד להקל על הניזוק בקבלת פיצוי עבור נזק גוף שנגרם לו בגין מוצר פגום, והוא משוחרר מהצורך להוכיח רשלנות. אולם, בהקשר זה יש לשאול, מה יחשב ל"מוצר פגום", הנכנס לתחולת החוק?

חוק האחריות למוצרים פגומים מגדיר "מוצר פגום" בסעיף 3 לחוק, בקובעו, כי מחמת ליקוי במוצר, עלול לגרום הוא לנזק גוף, וכן בנסיבות בהן נדרשות אזהרות או הוראות טיפול למוצר, והן לא סופקו לצרכן, או שאינן מתאימות לו.

יתרה מכך, סעיף 3 סייפא קובע חזקה שהמוצר פגום, כאשר נסיבות גרימת נזק הגוף מתיישבות יותר עם המסקנה, כי המוצר היה פגום, מאשר עם המסקנה שהמוצר היה תקין.

עם זאת, קיימות בחוק האחריות למוצרים פגומים מספר הגנות ליצרן, אשר בהתקיימן יימצא היצרן פטור מאחריות. ככלל, הגנות עוסקות בנסיבות בהן יוכח, כי נגרם נזק למוצר, לאחר שהאחרון יצא משליטת היצרן. יש לדעת בהקשר זה, כי נטיית בתי המשפט היא לפרש את ההגנות בצמצום.

הוראות מיוחדות על פי חוק האחריות למוצרים פגומים

לצד הוראות החוק, המקלות עם הצרכן בתביעת נזק גוף שנגרמה לו, כתוצאה ממוצר פגום, קיימות מספר הוראות מאזנות:

כך קיימת תקרת פיצויים, הקבועה בסעיף 5 לחוק. בין השאר קובע הסעיף, כי פיצוי בגין אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות לא יעלה על שילוש השכר הממוצע במשק, וכן קבועה תקרה למתן פיצוי בגין נזק גוף.

כן יש לדעת, כי תקופת ההתיישנות הכללית, בת 7 שנים, אינה חלה על תביעות המוגשות על פי חוק האחריות למוצרים פגומים. תביעות על פי חוק זה יתישנו כעבור שלוש שנים בלבד.

בחלוף הזמן, עדיין יוכל התובע לתבוע את נזק הגוף שנגרם לו, אך מכוח חוקים אחרים, דוגמת: פקודת הנזיקין, חוק הגנת הצרכן, לפי העניין, אולם, על הניזוק יהא להוכיח את הרשלנות של היצרן, כתנאי לקבלת הפיצויים, ובלבד שתקופת ההתיישנות הקבועה להם, עדיין לא חלפה (ככלל, תקופת ההתיישנות הכללית, בת 7 שנים).