קורותיו של נוטריון – לפני ואחרי חקיקת חוק הנוטריונים

המונח נוטריון, מוכר וידוע בכל העולם, מזה שנים. קורותיו של מוסד זה, התחילו בישראל, בתקופה העות'מאנית, על ידי חוק הנוטריון הזמני

חוק הנוטריונים, התקף כיום, אשר נחקק בשנת 1976, קובע כי נוטריון הוא עורך דין פעיל, אשר עוסק בעריכת דין, באופן מלא, לפחות עשר שנים. בזמנו, קבע חוק הנוטריון הזמני כי נוטריון יעסוק אך ורק בשירות הנוטריוני.

לצדו של חוק הנוטריונים, עומדות גם תקנות הנוטריונים, הממלאות תפקיד חשוב בעבודת הנוטריון.

כוונתו המקורית של החוק הייתה כי העבודה הנוטריונית, תהיה שמורה רק לעורכי דין וותיקים, אשר מעוניינים לפרוש ממקצוע עריכת הדין ולעסוק בעבודה פשוטה יותר, אשר אינה כרוכה בלחץ רב.

לפיכך, בתחילת הדרך עמדה דרישת הוותק לקבלת רישיון נוטריון על 15 שנה ולא 10 שנים, כפי שהיא כיום. אולם, בחלוף הזמן, הבין המחוקק כי מלאכת השירות הנוטריוני, לא תוכל להישמר רק עבור עורכי הדין המבוגרים, אלא ראוי כי היא תהיה נחלתו של כל עורך דין, בעל וותק מתאים, של עשר שנים.

חוק הנוטריון הזמני

דבר החקיקה הראשון של מוסד הנוטריונים היה כאמור בתקופה העות'מאנית ושם החוק היה חוק הנוטריון הזמני.

מעניין לגלות כי חוק הנוטריון הזמני, לא דרש כי נוטריונים יהיו עורכי דין, אך העניק עדיפות למועמדים בעלי ידע משפטי.

כמו כן, ניתנה עדיפות לדוברי שפות זרות. בדומה למצב כיום, גם בתקופה העות'מאנית, הייתה ועדה שהחליטה על קבלת רישיון נוטריון והדבר מעיד רבות על מעמדו של מוסד זה, כבר בתחילת הדרך.

אמנם, החוק לא קבע כי נוטריון צריך להיות עורך דין, אך הוא קבע כי נוטריון יעסוק אך ורק בעבודה הנוטריונית.

כמו כן, המבקש להיות נוטריון, היה חייב להוכיח את בקיאותו בנושאים מסוימים. חוק הנוטריונים נחקק ב – 1976 וחלו בו שינויים רבים מן החוק הראשון, אך הוא שימר, ללא ספק, את החשיבות הרבה של מוסד הנוטריון, אותה כבר הנחיל חוק הנוטריון הזמני.

חוק הנוטריונים

חוק הנוטריון הזמני היה דבר החקיקה הראשון אשר התחיל את קורותיהם של הנוטריונים בארץ.

לאחר מכן, נחקקה פקודת הנוטריונים הציבוריים, אשר התייחסה לנוטריון שעסק במסמכים לחו"ל. בשנת 1976, נחקק חוק הנוטריונים, ויחד עם תקנות הנוטריונים, מהווה את הוראות הדין להם כפופים הנוטריונים בישראל.

הצעד הראשון והחשוב ביותר שעשה החוק, הוא לבטל את ההפרדה בין נוטריון ציבורי לנוטריון אשר עסק במסמכי חוץ. המחוקק הבין כי מקצועיותם של עורכי הדין שימונו לנוטריונים, מייתרת את הצורך להפריד בין שני התפקידים ועל כן, הם אוחדו.

איחוד הסמכויות הזה, הקל מאוד על התנהלות מוסד הנוטריון וכיום, ישנו פיקוח על עבודת הנוטריונים, על כל פניה.

כאשר יש צורך בכך, מוציאה ועדת הנוטריונים של לשכת עורכי הדין, הודעות הבהרה והחלטות, לגבי עבודת הנוטריונים. היות שחוק הנוטריונים הוא החוק התקף כיום, חשוב להכירו ולו את סעיפיו המרכזיים.

עבודת הנוטריון – סעיפי החוק

הכרת מוסד הנוטריון, כפי שהוא היום, פשוטה יותר, כאשר מכירים את סעיפי החוק המרכזיים של חוק הנוטריונים. להלן מובאים סעיפי החוק החשובים ביותר:

1. כשירות לקבלת רישיון: הנוטריון הוא עורך דין, אשר הגיש בקשה אל ועדת הרישיונות וקיבל רישיון נוטריון. קבלת הרישיון כרוכה בעמידה בכל תנאי הכשירות, כפי שהם מופיעים בסעיף 2 לחוק.
2. סמכויות הנוטריון: נוטריון מוסמך לתת שירותים נוטריונים, כמפורט בסעיף 7 לחוק. בנוסף, ישנם שירותים אחרים, אשר נוטריונים נוהגים לספק, במסגרת תפקידם, אך הם אינם נוטריוניים, כמו למשל, קבלת אישור אפוסטיל. פונה אשר זקוק לקבלת אפוסטיל לשם הגשת מסמכים רשמיים למדינה זרה, יכול לפנות למשרדי נוטריון ורובם הגדול, יבצע את השירות הזה של קבלת אפוסטיל, עבור הפונה.
3. איסור שימוש בסמכות: מוסד הנוטריון הוא מוסד מכובד, אשר מבקש לשמור על מקצועיותו. לכן, נאסר על נוטריון, בסעיף 10 לחוק, להשתמש בסמכויותיו, בכל עניין של עצמו, של קרוב, של שותף, עובד או של תאגיד הנמצא בשליטת הנוטריון.
4. כוחו של האישור הנוטריוני: אחד הסעיפים החשובים ביותר הוא סעיף 19, הקובע את משמעותו של האישור הנוטריוני. על פי סעיף זה, יהווה האישור ראיה מספקת בהליכים משפטיים והוא מייתר את הצורך בראיות נוספות, שיתמכו בדברי הנוטריון, במעשיו ובדבריהם ומעשיהם של אחרים, על פי האמור באישור הנוטריוני.
5. כללי האתיקה: בשל משמעותו של האישור הנוטריוני, הקדיש המחוקק פרק שלם בחוק הנוטריונים לכללי אתיקה וביניהם: שמירה על כבוד המקצוע, הסדרת פרסומת, איסור שידול לעבודה ועוד.

קורותיהם של הנוטריונים בארץ, החלו בתקופה העותומאנית, עם חוק הנוטריון הזמני. במהלך השנים, שונתה החקיקה וכיום, חל חוק הנוטריונים ותקנותיו. נוטריון מחויב לכללי החוק, אשר מגנים על מעמדו של מוסד הנוטריון, כמו גם על מקצועיותו של כל נוטריון, כלפי עצמו וכלפי הפונים שלו.