בית משפט השלום בנצרת דחה מכל וכל את תביעתו של אב כנגד חברת ביטוח לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים קשה וקבע, כי האב לא מסר גרסה עקבית והסתיר עובדות רבות ומהותיות מבית המשפט ומחברת הביטוח כמו העובדה כי לא הוא נהג ברכב!.
תרעומתו של בית המשפט על האב הייתה אף בצורת הוצאות משפט שהטיל עליו בסכום של 3,000 ₪, כאשר בדרך כלל בתיקם בהם נדחית תביעת נפגע להכיר באירוע פגיעתו כתאונת דרכים, נמנע בית המשפט מלהטיל הוצאות.
מקרה התאונה – מי נהג ברכב?
לגרסת האב, נהג ברכבו באחד הימים ממפעל בעירו לכיוון ביתו כאשר בדרכו קפץ לפתע חתול למרכז הכביש וכאשר ניסה הוא לבלום ולא לפגוע בחתול, התנגש במעקה המצוי בצידי הדרך בעוצמה רבה אשר גרמה לנזקים גדולים לחלקו הקדמי של הרכב.
חברת הביטוח טענה – מי שנהג לא מכוסה בפוליסת הביטוח
חברת הביטוח טענה כי לא האב נהג ברכב אלא ככל הנראה בנו שאינו מכוסה בפוליסת הביטוח של הרכב. לגרסתה, האב מסר גרסאות סותרות מספר פעמים וניסה להטעות את חברת הביטוח ולהציג עובדות שאינן נכונות והכל, כדי לקבל את דמי הביטוח בגין נזקי הרכב.
עו"ד תומר בכר מסביר כי מאחר שחברת הביטוח טענה שאינה אחראית בשל אי חלות הפוליסה, הרי שהיה עליה להוכיח כי האב שהינו בעל הפוליסה בעצם לא היה זה אשר נהג ברכב.
הוכרע: האב סתר – הבן נהג – אין פיצוי!
בית המשפט דחה את תביעת האב וקבע, כי אמנם אין מחלוקת לגבי קרות תאונת הדרכים, נסיבותיה והנזקים שנגרמו לרכב בשלה, אך מאחר וחברת הביטוח אכן הצליחה להוכיח כי לא האב היה זה אשר נהג ברכב, הרי שהפוליסה אינה חלה והיא אינה מחויבת בתשלומי דמי הביטוח.
בית המשפט הסתמך על הראיות והעדויות שנשמעו בפניו ומצא כי יש סתירות ברורות בין הגרסאות השונות שמסר האב בגין התאונה, כך בין היתר :
- בטופס ה"הודעה על תאונה" הראשוני לחברת הביטוח – טען האב כי יצא מביתו ומצא כך את הרכב ניזוק בחניית ביתו. טענה זו לא הועלתה על ידו לאחר מכן (וככל הנראה לאחר שקיבל ייעוץ משפטי).
- בשיחה בין נציגת חברת הביטוח לבין האב – טען האב כי "התבלבל" בטופס ההודעה הראשוני וסיפר איך קרתה התאונה ואיך התנגש הרכב במעקה, אך לא טרח לזמן את אותה נציגה לעדות לאישור דבריו.
- בעדותו בפני השופן טען האב – כי התאונה התרחשה ב – 8 בבוקר, אך לפי דו"ח נוכחות של האב בעבודתו (שהוצג על ידי האב עצמו) סיים את עבודתו ב – 6 בבוקר ביום התאונה כאשר מרחק נסיעתו לביתו הוא כ – 30 דקות בלבד ואם כן – לאן "נעלמו" שעה וחצי ?
- סתירות רבות בין גרסאות האב והבן – הן באשר לעצם הגעת הבן למקום התאונה "לעזור" לאב, הן לגבי אופן ההגעה (האב טען כי הבן הגיע ברגל והבן העיד כי נסע לאביו) והן לגבי מי הודיע לבן על התאונה (האב אומר שהוא הודיע ואילו הבן סיפר כי אימו הודיעה לו).
- עדותו של שומר בית הספר – ממנה עלה כי לא ראה את האב בעת קרות התאונה בניגוד לטענת האב.
לעיתים נראה כי קל "לעבוד" על חברת הביטוח וכדאי לעגל פינות לעיתים בכדי לקבל פיצוי כספי היכן שלא מגיע, אך לשקר אין רגליים ובעבודת תחקור פשוטה של עובדות המקרה כפי שעשתה חברת הביטוח, תתגלה האמת ובייחוד כאשר הניזוק לא טווה את רשת השקרים כראוי (!).
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 66299-05-18.
לייעוץ מקצועי ראשוני ללא התחייבות 
חייג עכשיו
צור קשר